הרבה לקוחות וחברים שואלים אותנו בימים האחרונים אם חזרנו בזמן ל-2008, והאם קריסת הבנקים ואפקט הדומינו יחזרו על עצמם והאם גם הפעם המערכת הבנקאית בישראל תהיה אי של יציבות.
השאלה, שנשמעת בהתחלה קצת מוזרה, נראית הגיונית אם קוראים על מה שעובר על הבנקים האמריקאים בימים האחרונים וספציפית הקריסה שלValley Bank (Silicon) SVB שהתמחה בתחום ההיי טק, והסגירה/קריסה של Signature bank שהתמחה בתחום הקריפטו, אחרי הערות הרגולטור על כך שהוא מייצר סיכון למערכת הפיננסית.
יש הרבה שאלות שעולות בנושא בימים האחרונים, "האם התחומים שבהם עסקו הבנקים הם הסיבה לקריסה", ו"האם ניהול האירוע הוא שיצא את אובדן האמון של הלקוחות שזירז את קריסת הבנק", אבל שאלה שלא הרבה שואלים, ושלתשובה שלה יש משמעות מהותית ליציבות של כל בנק היא "איפה היה ניהול הסיכונים של הבנק?".
בישראל בנק ישראל, ויחידת הפיקוח על הבנקים שתחתיו שבימים טובים שוכחים מהם, ובימים פחות טובים מאשימים אותם בכך שהם מונעים תחרות במערכת הבנקאית, הם הרגולטורים שתפקידם להגן על כספי המפקידים ולשמור על יציבות המערכת הבנקאית שתוכל לעמוד בפני משברים שלבטח יגיעו.
במסגרת זו בנק ישראל הורה לבנקים השונים לייצר מערכת שלמה של ניהול סיכונים, לרבות בחינה תקופתית ועדכון של הסיכונים בהתאם להתפתחויות מקומיות וגלובליות, וכן שימוש במבחני קיצון לבחינה של השפעות של תרחישים קיצוניים על הבנקים. מבחני הקיצון הם אחד מהכלים האפקטיביים והמשמעותיים ביותר בארסנל הבנקים, והומלצו גם על ידי קרן המטבע הבינלאומית (IMF) בעקבות המשבר של שנת 2008. תפקידם של מבחני הקיצון הוא לבדוק את התמודדות הבנק עם מצבי קיצון שלוקחים בחשבון את המאפיינים הייחודיים של הבנק. כך לדוגמה, בנק שעיקר פעילותו מסתמכת על מגזר ההייטק, צריך לבצע מבחני קיצון במקרים של פגיעה במגזר ההייטק, ולייצר תוכנית פעולה למקרה של התממשות מקרה קיצון כאמור.
בישראל אין בנק שמוחרג מהדרישות הרגולטוריות לניהול סיכונים, ולכל היותר, תאגידים בנקאיים חדשים או בשלבי הקמה מקבלים הקלות מסוימות, אולם עדיין נדרשים לתהליך ניהול סיכונים סדור. ומסתבר כנראה שרגולציה וניהול סיכונים אחראי מביא ליציבות הבנקים דבר שלא תמיד מתקבל בהבנה על ידי הלקוח.
בארה"ב המצב הוא טיפה שונה. בעקבות המשבר הכלכלי של שנת 2008, חוקק Wall Street Reform and Consumer Protection Act, המכונה גם Dodd-Frank Act, ב-2010, שערך שינוי משמעותי בתהליך הפיקוח על הבנקים הגדולים והקטנים בארה"ב, וקבע שהבנקים יצטרכו, בין היתר, לבצע תהליך סדור של ניהול סיכונים ושימוש במבחני קיצון. החוק חל על כל בנק ששוויו הנכסים שמנוהלים בו עולה על 50 מיליארד דולר. החוק יצר מערכת של ניהול סיכונים מפוקחת על ידי הרגולטור, וכתוצאה מכך עלו הרבה טענות שהחוק פוגע בין היתר בבנקים הקטנים כי הוא מטיל עליהם דרישות ניהול סיכונים משמעותיות, שדורשות מהם הוצאה כספית משמעותית. הטענות התפתחו ללחץ ל"דה-רגולציה" של הבנקים הקטנים (שכאמור, מנהלים נכסים בשווי 50 מיליארד דולר), ובהמשך הובילו לתיקון החוק ב-2018 ע"י דונלד טראמפ שהעלה את רף ההחלה של החוק מ-50 מיליארד דולר ל-250 מיליארד דולר.
אגב, במספרים, SVB ניהלו נכסים בשווי 46 מיליארד דולר בתחילת 2017. בתחילת 2023 הם כבר ניהלו נכסים בשווי 211 מיליארד דולר. Signature bank ניהלו נכסים ב-43 מיליארד בסוף 2017, וב-114 מיליארד בתחילת 2023.
יש הרבה משמעויות שאפשר לקחת מהמספרים האלה, וקשה לתת תחזיות כשמדובר באירוע מתגלגל, אבל צריך לשים לב טוב לשאלה איפה היה הרגולטור. בישראל הוא שם מההתחלה, בארה"ב הוא הגיע כשהתחילו הבעיות.
ובינתיים חברות ההי טק פונות לפתיחת חשבונות בבנקים בארץ ובחו"ל על מנת להעביר את הכספים. מומלץ שכל חברה תחזיק חשבונות נוספים למקרים מן הסוג הזה. מומלץ בבנקים שאין ביטוח פיקדונות, הכספים הפנויים בחשבון יוחזקו בניירות ערך, אג"חים השיכים ללקוחות. ההערכה הינה ש SVB יירכש על ידי בנק אחר שיועברו אליו התחייבויות הלקוחות (תיק ההלוואות) לאלו שחושבים שלא ידרשו להחזיר הלוואות שקבלו.
